החלטה בתיק בר"ע 7036-06-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 16.5.12 (השופט שמואל טננבוים; ס"ע 23387-11-10).

רקע וכללי

2.      המבקש, עבד כעורך דין במשרדה של המשיבה עד לפיטוריו לאחר שלושה חודשי עבודה ובבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש לחייב את המשיבה בתשלום שעותנוספות, פדיוןחופשה, דמיהודעהמוקדמת,שכרעבודה ופיצוי בגין נזק לא ממוני. המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הנזק התדמיתי שנגרם לה בשל שגיאותיו המקצועיות של המבקש וכן בהשבת שכר העבודה ששולם למבקש.

המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד מחמת העדר סמכות וכן לדחיית המועד להגשת כתב הגנה שכנגד.

3.      ביום 16.5.12 דחה בית הדין את הבקשה וביום 4.6.12 הגיש המבקש הבקשה דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור בה טען כי הבקשה נשלחה באמצעות פקסימיליה לבית דין זה ביום 31.5.12 אולם לא נתקבלה לרישום. כן ציין המבקש כי שלח את הבקשה בו ביום באמצעות שירות "דואר שליחים" של חברת הדואר.

4.      המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים.

דיון והכרעה

5.      המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

6.      בהתאם לכך ומשהומצאה החלטת בית הדין למשרדי ב"כ המבקש ביום 17.5.12 - הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 31.5.12 החל ביום ו' בשבוע ועל כן, ביום 3.6.12. משהוגשה הבקשה דנא ביום 4.6.12 - הוגשה באיחור.

בנקודה זו נאמר בהתייחס לטענת המבקש כי יש לראות את יום 31.5.12, המועד בו נשלחה בקשת רשות הערעור לבית הדין באמצעות פקסימיליה כמועד הגשת הערעור - כי אין בידינו לקבלה. ראשית, בתיק בית הדין לא מצויה הודעת ערעור ששוגרה בפקסימיליה ביום זה והמבקש לא הביאה ראיה לכך שפנייתו זו אכן התקבלה באותו יום בבית הדין או שהוא וידא קבלת הפקס. בנוסף, תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה על בית דין זה מכוח תקנה 129 לתקנות, קובעת כי לא ניתן להמציא לבית הדין בפקסימיליה את כתב בית דין הראשון בהליך ומכאן, כי לא ניתן לראות את המועד הנטען להגשה באמצעות הפקסימיליה כמועד הגשת בקשת רשות הערעור ועל כן - מועד הגשת הערעור הוא יום 4.6.12.

7.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

8.      מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, נתלה המבקש במשך פעולת חברת הדואר כעילה לאיחורו. אף טענה זו אין בידינו לקבל. כאשר שולח צד כתב בית דין באמצעות הדואר, עליו לקחת בחשבון כי עצם המשלוח, לא מבטיח את הגעתו במועד, במיוחד כאשר הוא נעשה ימים ספורים לפני תום המועד להגשת הערעור. זוהי נסיבה שלמבקש היתה שליטה עליה והוא בחר לשלוח את כתב הערעור שלושה ימים לפני המועד האחרון להגשת הערעור. בבחירה זו, נטל על עצמו המבקש סיכון שתוצאתו היא איחור בהגשת בקשת רשות הערעור. העובדה כי מדובר באיחור של יום אינה מעלה או מורידה, ובודאי שאינה מהווה טעם מיוחד.

9.      אשר על כן משמדובר בטעות הניתנת לגילוי- לא מצאנו בטעותו של ב"כ המבקש "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.